Vayedaber

הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין בֵּינֵיהוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַייָב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם שֶׁרֶץ חַייָב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֲפִילוּ לֹא יָדַע. וָכָא אָמַר. עַד שֶׁיָדַע. תַּמָּן אֲשֶׁ֥ר חָטָא֭ בָּ֑הּ. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נִתְחַייָב. הָכָא וְה֥וּא טָמֵא֭ מִכָּל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וָכָא לֵית כְּתִיב בָּהּ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. וְה֥וּא טָמֵא֭. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נֵיטְמָא. הָכָא אֲשֶׁ֥ר חָטָא֭ בָּ֑הּ מִכָּל מָקוֹם. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי לִיעֶזֶר בָּהּ. פְּרָט לְמִתְעַסֵּק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך ידיעות הטומאה

פרט למתעסק. בדבר היתר ועלתה בידו דבר איסור כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל מתעסק בחלבים ועריות אע''פ שלא נתכוין חייב שכן נהנה מן האיסור ולא אשכחן מתעסק לפטורא אלא כגון מתעסק דשבת:

ומה מקיים ר' אליעזר בה. דכתיבא גבי חטאת:

אמר ר' חיננא וכא לית כתיב בה. בתמיה מי לא כתיב גבי טומאה נמי או כי יגע בטומאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו וגו' וא''כ מהכא נדרוש כר''א עד שידע במה נטמא וקשיא לר' יהושע:

תמן אשר חטא בה עד שיודע במה נתחייב הכא והוא טמא מ''מ. גבי חטאת דריש ר' יהושע מדכתיב בה עד שידע באיזה חטא נתחייב והכא כתיב והוא טמא אפי' לא נודע לו אלא שהוא טמא ולא ידע במה נטמא הויא ידיעה:

מחלפה שיטת ר' יהושע. אע''ג דלא מצינו בהדיא דברי ר' יהושע בטומאת מקדש וקדשיו מ''מ פריך מדלא אשכחן דקאמר הכי גבי טומאה כמו דאמר גבי חטאת ש''מ כרבנן ס''ל דלא בעינן שידע במה נטמא ואמאי קאמר התם עד שיודע במה חטא א''נ דבעי מי נימא דר' יהושע גבי טומאה כר''א הוא דס''ל:

תמן הוא אומר אפי' לא ידע. בפ''ד דכריתות פליגי ר''א ור' יהושע בחלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל ר''א מחייב חטאת דמה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב ור' יהושע פוטר דבעינן עד שידע במה חטא וקשיא לר''א דהתם מחייב אפי' לא ידע במה חטא והכא אמר עד שידע במה נטמא:

ומשני תמן הוא אמר והוא טמא עד שידע במה נטמא הכא אשר חטא בה מכל מקום. כצ''ל ובספרים נתחלפו השיטות מדר' יהושע לדר''א ומדר''א לר' יהושע וכן הא דר' חיננא שייך בתר שינויא אליבא דר' יהושע. התם במתני' דטומאת קדש והוא כומא וידע כתוב כדדרשי' לעיל למר מונעלם מכלל שידע ולמר מונעלם שני פעמים ובעינן עד שידע באיזו טומאה נטמא והכא גבי חטאת כתיב בנשיא או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה מכל מקום:

גמ' חזקיה אמר מחלוקת ביניהון. בין ר''א ור''ע דמתני' דפליגי אם צריך לידע באיזו טומאה נטמא או לא כדפרישית במתני':

משמעות דורשין ביניהון. ולא פליגי לדינא דלר''א נמי לא בעי עד שידע באיזו טומאה אלא דמר דריש למעט העלם מקדש מן השרץ ונעלם ומר דריש לה מן ונעלם ממנו והוא טמא:

אית תניי תני וכו'. מסקנת דברי ר' יוחנן הוא דהכי אשכחן דחד תנא דריש לה מהאי קרא ואידך מקרא אחרינא:

מחלפה שיטת ר' אליעזר. אליבא דחזקיה פריך דקאמר דפליגי ולר''א עד שידע באיזו טומאה נטמא א''כ קשיא דידיה אדידיה:

משנה: 11b רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַ֥ם מִמֶּ֔נּוּ. עַל הֶעֱלֵם הַשֶּׁרֶץ חַייָּב וְאֵינוֹ חַייָּב עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַייָּב וְאֵינוֹ חַייָּב עַל הֶעְלֵם הַמִּקְדָּשׁ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ שְׁתֵּי פְעָמִים לְחַייֵּב עַל הֶעֱלֵם הַטּוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם הַמִּקְדָּשׁ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שזה מדבר. ואוסר עליו ומביא קרבן בשביל ביטול דבורו וכיון דמשום ביטול דבורו הוא אף זה ביטול דיבורו הוא שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכל שהוא ואין הלכה כר''ע:

במדבר ומביא קרבן. במדבר ואוסר עליו שיהא מביא קרבן בשביל ביטול דבורו:

שאכלתי ושלא אכלתי. הן השתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף ר''ע לקמן בפרקין מרבוי הכתוב:

מתני' שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל הן שתים המפורשות בתורה דכתיב להרע או להטיב דמשמע להבא ולא אוכל להרע אוכל להטיב:

מתני' ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם. דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו וקרא יתירא הוא דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא ושרץ בכלל הוא אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבלה אינו חייב קרבן אם אכל קדש עד שתהיה לו ידיעה בתחילה אם בשרץ נטמא אם בנבלה נטמא:

ר''ע. סבר דכיון דידע ודאי שנטמא אע''ג דלא איתברירא ליה הטומאה במה הוא נטמא חייב ותרווייהו פטרי על העלם מקדש ור' ישמעאל מחייב והלכה כר' ישמעאל:

משנה: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָה אֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַייָב שֶׁזֶּה חַייָב. אָמַר לָהֶן אֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

במדבר ומביא קרבן. במדבר ואוסר עליו שיהא מביא קרבן בשביל ביטול דבורו:

שאכלתי ושלא אכלתי. הן השתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף ר''ע לקמן בפרקין מרבוי הכתוב:

הלכה: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כול'. 12a נִיחָא שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל. שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּיָדוּעַ שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוּא. וְאִם סָבוּר שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּנָהּ וּבְמֵזִיד בְּקָרְבָּנָהּ. אֲבָל. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין בָּהּ שְׁבוּעָה. מוּתָּר. אֶלָּא בְמֵזִיד בָּהּ וּבְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּנָהּ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מֵזִיד בְּחֵלֶב וְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. לֵית יְכִיל. דָּמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְרִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דָּבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּבְהֶעֱלֵימוֹ מִשּׁוֹם בִּיטּוּי. וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דָבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּמֵבִיא קָרְבָּן. אֶלָּא כִי נָן קַיּיָּמִין בְּבָרִיא לוֹ שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע וְנִמְצָא שֶׁלֹּא אָכַל. לֹא בְאוֹמֵר. אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. תַּמָּן בָּאוֹמֵר. אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. בְּרַם הָכָא בְּיוֹדֵעַ בָּהּ שֶׁשְּׁבוּעָה הִיא אֶלָּא שֶׁהוּא בְטוֹעֶה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם הכא ביודע בה ששבועה היא. הוא יודע ששבועת שקר אסורה ויודע ג''כ שזו שבועה היא אלא שטועה הוא מחמת דבר אחר דכסבור שאכל זה ולא אכל אלא זה ואין זה טעות בשבועה אלא הטעות הוא במה שנשבע עליו והוי כהעלם שבועה וחייב:

תמן. ומשני דלא דמי התם באומר אין זו שבועה כלומר שלא ידע כלל משבועת שקר שהיא אסורה או ששכח לגמרי וכסבור היה שכמו שנשבע כן הוא כדאמרי' לעיל שהאנוס בשבועה הוי כמי שאינו יודע משבועת שקר כלל ולא קרינן ביה האדם בשבועה דניחייב עליה קרבן:

לא באומר אין זו שבועה. בתמיה דאכתי קשה כדאקשינן לעיל דהא אנוס בשבועה הוא לפי דעתו והוי כאומר סבור הייתי שאין בו שבועה כלומר אין זו שבועת שקר שהרי לדעתו באמת נשבע ואמר רב יהודה בשם רב לעיל דעל זה לא מתחייב קרבן:

בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל. כלומר שבריא לו שאכל איזה דבר ונשבע על זה ונמצא שלא אכל זה הדבר שנשבע עליו אלא דבר אחר הוא שאכל כגון שנשבע שאכל פת חטין ונמצא שפת שעורין אכל:

אלא כן אנן קיימין. ע''כ לא משכחת לה שבועת ביטוי לשעבר דליחייב עליה קרבן אלא בגוונא דלקמיה:

דבר שחייבין בזדונו מלקות. משום הזיד בחלב וקרבן משום שגגת קרבן והא דקאמר הכא משום שבועת שקר לא שייך הכא ולא גרסינן לה. א''נ דה''ק דהשתא מצינו הכא משום שבועת שקר כמו התם בדר' יוחנן ומדלא השיב לו ר''ע הכי ש''מ דלית לן להא דר' יוחנן:

ויתיבינה ר''ע. השתא מסיק להקושיא דאי איתא להא דר' יוחנן א''כ אמאי לא השיב לו ר''ע הא שפיר מצינו כן:

כך משיב ר' ישמעאל לר''ע מצינו וכו'. כלומר וכי מצינו דבר שיהא חייב מלקות משום זדונו ואפ''ה יהא מתחייב גם בקרבן משום העלם דהא לדידך דמחייבת קרבן בלשעבר וע''כ לא משכחת לה אלא בשהיה מזיד בשבועה ובקרבן הוא ששגג וא''כ נתחייב מלקות משום זדון שבועת שקר וקרבן על העלם ביטוי שלו ששגג ולא ידע בחיוב קרבן ולא מצינו מלקות וקרבן בדבר אחד:

לית יכיל. מסקנת הקושי' היא כדלקמיה דאי אתה יכול לומר כן דע''כ הא דר' יוחנן ליתא דהא אמר ר' לא לקמן בהלכה ה' גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור''ע במתני' דר' ישמעאל סבר אינו חייב קרבן אלא על העתיד לבא ולית ליה לר' ישמעאל חיוב קרבן בשבועת ביטוי לשעבר ור''ע מחייב גם בלשעבר:

מזיד בחלב ובשוגג בקרבן. ידע שהוא חלב אבל לא ידע שחייבין עליה חטאת מתרין בו ולוקה. כלומר אם התרו בו ואכל לוקה על המזיד ומביא קרבן דלענין זה שוגג מיקרי דקסבר שגגת קרבן שמה שגגה ותימא דה''נ כן דהזיד בשבועה ושגג בקרבן דלוקה משום שבועת שקר ומביא קרבן על השוגג ששגג ולא ידע שחייבין עליה קרבן:

ולא כן אמר ר' אבהו וכו'. זהו הכל ממאי דס''ד וכלומר וכי לא אמר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן נמי כהאי גוונא:

אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה. אלא הכי הוא דמשכחת לה שהזיד בשבועה גופה כגון שידע שאכל ונשבע שלא אכל ויודע שהשבועה זו לשקר היא ואסורה אבל שגג בקרבנה שלא ידע שחייבין עליה קרבן. ובהכי הוא דמיתוקמא שבועת ביטוי לשעבר שיהא בה חיוב קרבן. ולפי סוגיא דהאי ש''ס וכדמוכח מדלקמן לא קאי אכתי האי אלא למסקנא והכי מיתפרשא. ואי דמוקמית לה במזיד בשבועה ובשוגג בקרבנה:

ונשבע שלא אכל. כלומר וכן כשנשבע שלא אכל כסבור שכן הוא. ולפי הגי' דאיירי ברישא יש לגרוס גם כאן ואם סבור שלא אכל ונשבע שלא אכל א''כ לאו שוגג בשבועה אלא אנוס הוא והאמר ר' בא בר רב יהודה בשם רב דבשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה הדבר תלוי אם שוגג שלא ידע שחייבין עליה קרבן הוי שוגג ואם ידע שחייבין עליה קרבן הוי מזיד אבל בשבועה גופה אם אמר סבור הייתי שאין בו שבועה לשקר שלא ידע שיש בו איסור משום שבועת שקר מותר לפי שזה לא ידע כלל מאיסור שבועה והוא הדין אם נשבע מחמת ששכח וכסבור שכן הוא כמו שנשבע מותר ואין כאן קרבן דאנוס הוא ולא קרינן ביה האדם בשבועה:

ואם סבור שאכל. ששכח וכסבור הוא שנשבע באמת שאכל:

אם בידוע לו שאכל ונשבע שלא אכל. א''כ שבועת שקר במזיד הוא ואין כאן קרבן דונעלם כתיב:

גמ' ניחא שאוכל ושלא אוכל. בשלמא בשבועה להבא משכחת לה שפיר שיהא חייב בה קרבן כדאיירי קרא דכתיב ונעלם ממנו שבשעה שנשבע ידע שנשבע ולאחר זמן נתעלמה ממנו השבוע' אלא בשבועה שלעבר אכלתי ולא אכלתי היכי משכחת לה דבמה אנן קיימין שיהא שוגג ויתחייב קרבן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source